תכנון אדריכלי – הדברים החשובים באמת

הארכיטקטורה נחשבה תמיד סמל לשמרנות, כתוצאה ממהפכת התרבות הפוסט מודרנית ביחד עם זרימת מידע בכל הגלובוס, היא לובשת כיום צורה ומתחלפת בקצב מהיר, תוך הצפת הציבור במידע המופיע באין סוף ירחונים וכתבי עת המוצאים לאור. עודף המידע יוצר בלבול בכל הקשור לתפיסות הבסיסיות של תפקיד האדריכל.

כשהאדם בונה את ביתו למעשה הוא עוטף פיסת חלל מהעולם. הוא בונה לו סביבה מבוקרת שעומדת מול כול הסביבה הטבעית, הבית משמש מחסה, מקום להתרווח, להאיר בחושך, לחמם בחורף, זהו המקום הכי פרטי והכי אינטימי. האדריכלות עוסקת בתפיסה של הגדרת סביבה, עיצובה ויצירתה, באדריכלות מתכננים חללים לכל פעילות אנושית. להגדרת אדריכל שלושה מובנים:

א. בנאי שאצלו מצוי הידע הטכני והתיאורטי לתכנון חלל.
ב. אדריכל אומן שעוסק רק בבתים או בנינים אסטטיים.
ג. האדריכל שמתכנן את הסביבה הפיזית הפונקציונאלית – למעשה הוא יוצר סביבה מבוקרת שבה, האסתטיקה מאוד חשובה אך לא פחות חשובה טכניקת הבניה.

ארכיטקטורה נגזרת מהמילה ארכיטקטון ביוונית פירושה רב בנאי, אדריכל הוא שיבוש של המילה ארדדיכל, בארמית והמשמעות בניין היכלות. על האדריכל לחשוב על הפרויקט כיחידה שלמה. אינטואיטיבית הוא צריך לעבור תהליך תכנון, פיסול. הארכיטקט מקבל הזמנה מהלקוח ובאמצעות הבנייה עולים רעיונות השראה, שכר טרחה, ידידות ויריבות, יצירה ובכלל כל בניית הבית מהווה חוויה רוחנית.

קיים קשר בין הצלחת אדריכל לבין עסקים. אדריכל יכול להיות גאון אך בלי חוש עסקי לא היינו שומעים עליו לעולם. מרבית מזמיני עבודה בעולם הם אנשים פרטיים, יזמים, אנשים משופשפים, קשוחים. אנשים עם כוח כלכלי ולאו דווקא אנשים שגדלו על ברכי האומנות או הפילוסופיה. כדי ליצור אמון אצל אנשים מהסוג הנ"ל שאתה הוא האדריכל המתאים לבזבוז כספם, לא מספיק בהשראה או בגאונות. על כן הייתי מחלק את האדריכלים לשני סוגים עיקריים:

1. הגאון – קיימות בו מעלות של אדם יוצר, קיים בו כישרון אך אין לו יכולת להגיע ליזמים.

2. העסקי – הוא ממולח, בעל כריזמה, יודע להגיע למקומות הנכונים, ליצור קשרים נכונים.

הגאון עשוי יום אחד להתגלות ללא יחסי ציבור ולהתפרסם, אך גם אם יהיה מוכשר ככל שיהיה יתכן ולעולם לא יזכה להכרה. לעומתו, האדריכל העסקי, בונה וילות, שכונות, ערים, גנים, מבלי שהאדריכלות שלו לא מותירה רישום. בעוד האדריכל הגאון נלחם ללא הפסק על יצירתו, רעיונותיו ויתנהג כאומן, אדריכל שהוא מוכשר וגם איש עסקים ידע למכור את כישרונו ועם שאפתנותו יחשב למצליחן.

לרעיון הארכיטקטוני יש מספר רבדים: הרובד הראשון, הפרוגמטי, דהיינו האם יופרד השטח הבנוי לחלקים, האם יהיה על קומות, האם יהיה פתוח לסביבה. הרובד השני, הצורני, למעשה זה הביטוי החזק ביותר לאדריכלות ועניינה בצורות – חלל מרכזי, קומפוזיציה של קוביות ועוד. והרובד השלישי, האופי, זה שנותן לבניין את המצב הרגשי, אופי אחיד לבית מאפשר לבעליו לאהוב אותו. בתים יכולים להיות שמחים, קפדניים, רציניים, רומנטיים, חמודים ועוד.

כיוון שמאחורי כל יצירה אדריכלית קיימת אמירה פילוסופית, הרי שהארכיטקטורה היא צרוף של הכובד הפרוגמטי, הצורני והאופי (מכנים זאת אדריכלות אורגנית). יצירה אדריכלית כמוה כגוף חי. כל תא קשור לשני, כל התאים מתפקדים בשיווי משקל, בנוי מאלמנטים בסיסיים משולבים באופן אורגני וכולם יונקים מהאדמה. העולם הטכנולוגי כיום צריך להתחבר עם הטבע ולהתמזג בו. לא במלחמה, אלא מתוך רצון להשלים אחד את השני.

מקובל לחשוב שאדריכלות היא אחד המקצועות המכניסים. משלמים לאדריכל סכום של 15,000 דולר ומהו בכלל עושה?

העובדות הן אחרות לגמרי, מלאכת תכנון דורשת מחשבה רצינית ומעמיקה. תכנון בית פרטי עשוי להיות ארוך, מסובך. כדי לשרוד חייבים האדריכלים לטפל בכמה פרויקטים בעת ובעונה אחת ולכן הבתים הפרטיים יקבלו עדיפות שנייה.

זוהי עבודה מפרכת בה האדריכל מחפש נקודת משען לתקוע את הרעיון הארכיטקטוני, בנוסף, קיימת גם בעיית הזמן, כיוון שתכנון אדריכלי גוזל זמן רב. רוצה הלקוח לדעת כמה זמן יושקע בעבודת אדריכלות, עליו לתת זמן בנדיבות ואחר כך להכפיל אותו פי שלוש.

מומלץ לבנות מערכת יחסי אמון פתוחה בין מזמין העבודה לאדריכל – שתעניק לאדריכל חופש פעולה אישי מקצועי תוך הקפדה על מסגרת התקציב הנתון והדרישות המקדימות של מזמין העבודה. זאת במטרה להוביל לתהליך יצירה חווייתי, קבלת תוצאה איכותית יותר מבחינת ההיבטים האדריכליים והסביבתיים, שגם תזכה בסופו של דבר את האדריכל בהערכה מצד מזמין העבודה.

מאמר זה נכתב על ידי אריאל אבני, אומן האבן מכפר תבור